בשלוש השנים האחרונות בברלי ברקת אספה פסולת פלסטיק מביתה, הביאה אותה איתה מטיולים בחו"ל, דחקה במשפחתה ובחבריה להיות קשובים לפלסטיק סביבם וביקשה מהם לשלוח אליה את פסולת הפלסטיק שלהם. הסטודיו של ברקת במרכז ירושלים כמעט עלה על גדותיו מרוב אריזות, קרטונים, בקבוקים ושקיות מישראל ומחו"ל. ככל שיותר אנשים שמעו על המיזם, כך גדל מספרם של ארגזי פסולת הפלסטיק שהונחו על מפתן הדלת שלה.
"המראות שראיתי בטלוויזיה בסרט תיעודי על פסולת הפלסטיק לא הניחו לי", אומרת ברקת. "הראו שם ילדים בעוני מחפשים אחר 'אוצרות' בגיגיות של אשפת פלסטיק על חוף הים. המראה היה כל כך חזק עד שהוא נשאר איתי ולא עזב אותי. האם זו הארץ היפה שאנו משאירים לילדינו? האם זו המורשת שלנו – כדור ארץ שמחופה בפסולת פלסטיק? זיהום הפלסטיק הוא אחת הבעיות הקריטיות שאיתה אנו מתמודדים כיום. כאמנית אני מבטאת את רגשותיי ואת תפיסת עולמי באופן חזותי. רציתי להציג את יופיו של כדור הארץ, ויחד עם זאת להראות בבירור את הבעיה שכולנו אחראים לה".
ארץ-פואטיקה היא תהייה אסתטית אישית וקולקטיבית של האמנית על אודות ההווה והעתיד שלנו על פני כדור הארץ. לדברי רפאלה פרסקרלי, המנהלת המדעית של 'קרן נומאס' ואוצרת התערוכה:
"ארץ-פואטיקה היא תגובה אמנותית אקטואלית לסוגייה הגלובלית של זיהום פלסטיק. זוהי אמנות עכשווית בעלת ערך אסתטי עצום, שיכולה להתפרש גם כ'אתר שהוא סוכן השפעה מוסרית', וכהזמנה לדרך של התבוננות ונקיטת פעולה בהווה ובעתיד".
